בעיות אכילה הן הנושא שבעלי חיות נוטים לדחות עד שהן הופכות לבעיה רפואית. החדשות הטובות הן שרובן נפתרות בשינויים פשוטים באופן שבו מגישים את האוכל, לא בהחלפת מזון. הנה חמש הבעיות הנפוצות ביותר, ומה עובד מול כל אחת.
1. בולע את המנה בשלושים שניות
כלב שמסיים קערה לפני שהספקתם לשבת בולע איתה כמויות אוויר גדולות. התוצאה הנפוצה היא גיהוקים, נפיחות ולפעמים הקאה מידית של המנה בשלמותה. אצל גזעים גדולים ועמוקי חזה זו גם נקודת סיכון אמיתית, ולכן שווה להתייחס לזה ברצינות.
- קערת איטית עם מבוך פנימי, או פשוט כדור גדול ונקי באמצע הקערה שהכלב צריך לאכול מסביבו.
- לפצל למנות קטנות יותר: שלוש מנות במקום שתיים מורידות את עוצמת הרעב ואת קצב האכילה.
- להאכיל בשעות קבועות: חיה שיודעת מתי מגיע האוכל נלחצת פחות סביבו. מאכיל אוטומטי שמשחרר מנות קבועות באותן שעות עושה את זה בלי שתהיו תלויים בשעון שלכם.
2. הבוחרני שמסרב לאכול
רוב המקרים של בוחרנות הם למעשה הרגל שבנינו בלי לשים לב. החיה לא נוגעת באוכל, אנחנו מודאגים ומוסיפים טונה או עוף, והיא לומדת שאם מחכים מספיק מגיע משהו טוב יותר.
מה שעובד: להגיש את המנה, להשאיר אותה כעשרים דקות ולפנות. בלי תוספות ובלי דראמה. בארוחה הבאה אותו דבר. כלב או חתול בריא לא ירעיב את עצמו מול אוכל זמין, ותוך יומיים שלושה רובם חוזרים לאכול נורמלית. שתי הערות חשובות: אצל חתולים אסור להרשות צום ממושך, ואם חתול לא אכל מעל ימיים צריך להתייעץ עם ווטרינר. ומעבר בין מזונות עושים בהדרגה על פני שבוע, לא בבבת אחת.
3. השמנה, הבעיה השקטה
עודף משקל הוא הדבר הכי נפוץ והכי פחות מדווח אצל חיות מחמד בישראל. הוא מגיע לאט, ולא בגלל המזון אלא בגלל שאף אחד לא מודד כלום. מבחן פשוט: העבירו יד על הצלעות. אם אתם צריכים ללחוץ כדי להרגיש אותן, יש עודף משקל.
שלושה צעדים שעושים את רוב העבודה: לשקול את המנה במקום למדוד בעין, להפסיק עם אוכל חופשי בקערה כל היום, ולספור את החטיפים. חטיפים צריכים להיות עד עשרה אחוז מסך הקלוריות היומי, ובבתים רבים הם מגיעים לשליש מהיום. המקום שבו מאכיל אוטומטי עוזר באמת הוא העקביות: אותה כמות בדיוק, כל יום, בלי עין טובה של מי ששופך. זה בדיוק מה שחסר בבתים שבהם כמה אנשים מאכילים ואף אחד לא יודע מי כבר נתן.
4. תחרות בבית עם כמה חיות
כשיש שתי חיות ומעלה, כמעט תמיד אחת אוכלת מהר ועוברת לקערה של השנייה. התוצאה: אחת שמנה מדי, אחת רזה מדי, ולפעמים גם מתיחות אמיתית סביב האוכל.
- להאכיל בחדרים נפרדים או לפחות בשני קצות של חדר, ולהוציא את הקערות אחרי עשרים דקות.
- אצל חתולים, להעלות קערה אחת למשטח גבוה שרק הצעיר או הזריז מגיע אליו.
- לא להשאיר קערה משותפת מלאה באמצע המטבח. זה נוח לנו, לא להם.
5. כשהתיאבון נעלם פתאום
זה הסעיף החשוב באמת. בוחרנות היא דפוס שנבנה לאורך זמן, אבל חיה שאכלה נורמלי ופתאום מפסיקה מספרת משהו אחר. בדרך כלל זה לא קשור למזון: כאב שיניים או חניכיים, בחילה, חום, כאב נסתר, או שינוי מלחיץ בסביבה.
אנחנו לא ווטרינרים וזו לא המלצה רפואית, אבל כלל אצבע שמקובל בקרב מגדלים: אם כלב לא אוכל מעל עשרים וארבע שעות, או חתול מעל עשרים וארבע שעות, כדאי להרים טלפון לווטרינר. אם במקביל יש גם אפאתיות, הקאות, שלשול או שתייה חריגה, אל תחכו.
כאן בדיוק נכנס הערך של מעקב. כשהאוכל יוצא במנות קבועות ואתם יכולים לראות אם החיה ניגשה אליו, אתם מזהים ירידה בתיאבון תוך יום ולא תוך שבוע. במאכיל של NILO המצלמה משמשת בדיוק לזה, והרבה בעלי חיות מגלים דרכה שהחיה דווקא אוכלת, רק בשעות אחרות ממה שחשבו.
שורה תחתונה
רוב בעיות האכילה משתפרות עם שלושה דברים: מנות מדודות, שעות קבועות ופחות התערבות רגשית שלנו בצלחת. תנו לשינוי שבוע עד שבועיים לפני שאתם מסיקים שהוא לא עובד, ואל תשנו שלושה דברים באותו זמן. עקביות מנצחת כאן כמעט תמיד.